להתאלמן זה לא להתגרש 2

בשיחות שלי עם חברים גרושים שלי הרבה פעמים עולה נסיון  להשוות . כי יש קווי דמיון. גם אלמנים/ות וגם גרושים/ות נשארו ללא בני זוג.
אבל הרבה פעמים אני יוצאת מתוסכלת מהשיחה כי למרות קווי הדמיון השוני הוא גדול.
כשזוג מתגרש הוא מגיע יחד להשלמה שיש חוסר התאמה. שפעם זה התאים ועכשיו לא. שהם טעו. שאולי אף פעם לא התאימו. שיש בעיות. שאין רצון משותף להתגבר עליהן.
באלמנות אין את הפריווילגיה הזו.נשאר בור. זה ברור שהיחסים היו לא מושלמים.אין דבר כזה יחסים מושלמים. שהיו בעיות, אבל אני שמתי את כל הביצים בסל אחד ולא בחרתי לפרק את החבילה בגלל הבעיות שלנו. בחרנו להישאר יחד למרות הקשיים. ובמקרה שלי אפילו להפך. אני זוכרת את עצמי אומרת לעצמי, במיוחד בחודשים האחרונים שהוא היה חולה וכועס ולא ידענו מה קורה לו בדיוק, אמרתי לעצמי :
"הוא בלתי אפשרי. מה תעשי? ככה יראו עכשיו החיים" ואז הבנתי, ובחרתי שוב " באש ובמים. לא? את תעזרי לו לעבור את זה. מה שלא יהיה. את אוהבת אותו. אז ככה זה באהבה. לפעמים טוב ולפעמים רע"
שינסתי מתניים, והכנסתי את כל הרכות והרצון להיות ביחד למרות ואף על פי. ולא ידעתי שזה הסוף רק ידעתי שקשה.
זה לא עזר.
הוא מת.
ואני נשארתי עם ההתמודדות  לבד.לא החלטנו שלא מתאים לנו. להפך, רצינו שימשיך. למרות שנהיה קשה יותר.ועכשיו אני צריכה להבין לבד איך אני לא חוזרת על הטעויות שעשיתי, למרות שקיבלתי אותן בחייו ובחרתי לאהוב .אני צריכה להגיע לבד להשלמה הזו שאפשר להתחיל מחדש ואחרת.
אז גם גירושין זה אובדן. גם בגירושין נשארים בודדים. אבל תמיד יהיה שם האקס, ודרך היחסים איתו, שעדיין ממשיכים, לראות את מה שאנחנו לא רוצים שיהיה שוב. אצלי היחסים נגמרו וחצי תאוותי נותרה בידי ואין מוצא ואין מפלט אלא לטפס מחוץ לתהום הזו. לבד בלי עזרה מאף אחד שאומר שהתאים לגמור את זה כי זה לא התאים.
כאלמנה יש לי נטיה לאידיאליזציה ואני צריכה לגייס מודעות וראיה פיקחית בשביל לא ליפול לשם, האידיאליזציה לא מקדמת אותי לשום מקום....
גרושים אין להם את הדחף לצבוע את חיי הנישואין שלהם בוורוד ולי אין דחף אחר אלא לעשות את זה.
הבדל תהומי