מולאדהארה פירושה המילולי הוא שורש. היא הבסיס לקיום הבסיסי שלנו ולכן גם בסיס להתפתחות הרוחנית.
היא ממוקמת בחייץ הנקבים בין אברי המין.
היא התחלת ההתחלות. היא מיוצגת בצורת ריבוע, המייצג את האדמה עצמה.
הצפופה מכל היסודות.
בתוך הריבוע יש משולש הפוך, עומד על חודו ומסמל את כיוון האנרגיה ביוני המכיל בתוכו את הלינגאם בצ'אקרה הראשונה. סביב הלינגאם מפותל, ישן, נחש הקונדליני.
המשולש מסמל את המקום בו מתאחדות שלוש תעלות אנרגטיות עיקריות. השתיים הצדדיות , האחת מימין והאחרת משמאל לעמוד השדרה. בהתאמה, ידועות בשמן פינגלה ואידה. הן מייצגות את אנרגיית השמש והירח בתוכנו. הפלוס והמינוס. הזכרי והנקבי שמירה על האיזון בין שתיהן מבטיחה בריאות טובה בכל הרמות.
התעלה השלישית, האחרונה והחביבה, זו שבתוכה אנרגית הקונדליני תעבור בבוא היום אל הסאהסררה , היא הסושומנה.
שלמעשה חסומה על ידי הצאקרות במצבן הלא מפותח, לא מאוזן.
אלו תעלות אנרגטיות ובלתי נראות ולכן הן בלתי ניתנות להוכחה לאדם הספקן או לחברה המערבית המבקשת אמפיריות לשם הביטחון ומה שלא מדיד לא קיים עבורה.
אבל כל מסע מתחיל מהצעד הראשון, ובמסע ההתפתחות הרוחנית חייבים להתבסס לשם ביטחוננו. לקיים בסיס רחב ויציב שעליו יוכל לעמוד מבנה ההתפתחות שלנו.הצ'אקרה הראשונה אמונה על ביטחון בכל הרמות.פיזית. נפשית. ורוחנית.
זה מתבטא במראה צעיר ורענן, בהליכה קלילה, בקול נעים, השראה,ביטחון ושחרור ממחלות
רבים שואפים להתפתח רוחנית, אולי כולנו. זוהי הדהרמה של האדם, היעוד של כל אחת ואחד מאיתנו.
אבל רבים מחפשים את הרוח בצ'אקרות העליונות, ובשמיים ממעל. מחפשים מסרים וחלומות אבל מתבוססים במציאות שלא מצליחה לקיים את עצמה.
אני לא חושבת שכדאי לדלג.
המציאות היא הקרקע שעליה אנחנו חיים וכך היא קשורה לצ'אקרת השורש שלנו. היא האחראית על כל היומיום ועל החומר. זו הסיבה שחומרנות היא לא שורש כל רע. היא שורש בלבד ובסיס מצוין להתפתחות.
ומי שמבוסס, בצ'אקרה הראשונה ומבחינה חומרית, מוטב לו שיעניק מטובו.
התרכזות במולאדהארה, באופן פיזי, מתרחשת באופן טבעי כשעושים אהבה ונוכחים בעת המפגש, נשימות לאזור עוזרות, והיא טבעית באסאנות בסיסיות ביוגה ומתרגלים את זה באופן שגרתי, הדרגתי וקבוע גם בלי לקרוא לזה בשם. בכל פעם שמבקשים ללחוץ עם העקב על חייץ הנקבים,למשל, מפעילים ומגרים את התעוררות הצ'אקרה באופן חיצוני, כמו לדפוק מבחוץ על הצינור כדי לפתוח את הסתימה.
מתינות היא תכונה מעולה למי שמבקש להתקדם.
אחרי שעובדים עם השרירים ממשיכים עם הנשימה, בשאיפה, לבסיס עמוד השדרה, ואז עצירה, להתרכז במקום, ונשיפה במעלה השדרה דרך שני הנחיריים.
הסיבה שביוגה בדרך כלל נושמים מהאף היא שכל נחיר הוא התחלה של תעלה אנרגטית (אידה ופינגלה) ששתיהן ביחד מאזנות את הזרמים החיובי והשלילי בגופנו (זכרי ונקבי בהתאמה) .
ואז עובדים גם עם המיינד. מנסים להתרכז באובייקט אחד אפשר באזור הצ'אקרה, חוזרים על המנטרה, מדמיינים את הינטרה ואת הסמלים הארכיטיפיים האחרים.
הכל עניין של משך ושל התמדה. כל אחד יכול.
התבססות בצ'אקרה הראשונה היא למעשה עבודה המייצרת יציבות לעבודה הרוחנית.
להעיר את הקונדליני הישן, מפותל סביב הלינגאם בצ'אקרה הראשונה בלי לבסס את היציבות עלול להזיק, לכן צריך מורה שינחה את ההתקדמות ושיראה את הדרך. אחד/ת שעשה אותה.
השאיפה להתפתחות רוחנית בלי יציבות בסיסית היא פנטזיה שגם אם תצבור תאוצה ותתקיים בחיים האמיתיים, יקשה על האדם להמשיך ולהגשים את חלומותיו. ללא יציבות בסיסית זו שעליה אחראית הצ'אקרה הראשונה.
אפשר ליפול בעליה בצ'אקרות כמעט מכל צ'אקרה. ורק אחרי שעוברים את אחת הצ'אקרות העליונות, כשכבשנו את כל היסודות (ובמילה כבשנו אין הכוונה לפעולת ריסון אלימה אלא להכרות עמוקה עם הכוחות הפועלים וידיעת עצמי המאפשרת התנהלות מודעת עם כוחות אלו.)
רק אז סכנת הנפילה כבר לא קיימת. אבל עד אז, הדרך ארוכה ומפותלת ומאוד מעניינת.
למדתי להאמין לתורת המזרח העתיקה והחכמה הזו שנכתבה מנסיון, באהבה ומתוך תחושת שליחות והתמסרות אמיתית. זוהי לא תורה שניתנה על ידי אל אחד ובבת אחת. זוהי לא דת , זוהי מפת מסע.
יוני ולינגאם נמצאים בצ'אקרה הראשונה בפעם הראשונה, הם מופיעים פעם נוספת בצ'אקרה הרביעית. אנהאט. שממוקמת באזור מפתח הלב. לינגאם הלב הוא נרדף למצפון ועשוי לשמש כמדריך בכל שלב בתנועת האנרגיה כלפי מעלה.
כדי לפתח ולהעיר את האנרגיה, עלינו לפתח את האהבה בתוכנו. התשוקה היא סוג של סטרטר. של כוח מניע. אם נשתמש בו הרבה בלי לפתח את האהבה, נרוקן ונתיש את הכוח הזה.
שיווה ושקטי הזכרי והנקבי שבכל אחת/ד מאיתנו, המופיעים בכל צ'אקרה באופן שונה, מופיעים כנפרדים בצ'אקרה הזו, הם מסמלים את הקוטביות ואת העולם הדואלי, ומופיעים כגוף אחד רק בצ'אקרה השישית.
איחוד מלא הוא הארה. בצ'אקרה השביעית. עד אז בגילגול הזה או בעוד 1000, לכל אחד מאיתנו יש את דרך המסע שלו. את ההתפתחות האישית שלו ואת האחריות שלו קודם כל לעצמו.
יש סביבנו הרבה ידע שיכול לעזור אבל אף אחד לא יכול לעשות עבודת התפתחות אלא עבור עצמו.
בעבודה הטנטרית, כפי שהיא מונגשת לקהל הרחב במקומותינו ב"מקדשים" למינהם, (והמרכאות באות להעלות סימן שאלה באשר לשימוש השגור במילה), לומדים לעורר את האנרגיה הרדומה בצ'אקרה הראשונה, לעיתים האנרגיה המתעוררת יכולה לערער את האדמה שגם ככה לא היתה יציבה מספיק ולכן כדאי לחזק את מערכת העצבים.
מדיטציות מסוימות ותרגילים המיועדים לחיזוק הגוף והנפש יכולים לעזור למי שמרגיש שכתוצאה מההתעוררות ,האדמה רועדת מתחת לרגליו/ה, זה יכול להתבטא בחרדות, חוסר ביטחון, אובדן החיות ודיכאון.
עם התעוררות הכוחות במולאדהארה ,מתעוררת התשוקה והיצר אבל איתן יעלה תמיד גם פחד גדול, הכל נועד לשם האיזון. בעולמינו הפיזי השאיפה לאיזון היא זו השולטת בכוחות כולם.
מומלץ לכל אחד ואחת לדאוג לחיזוק עצמותיו, שריריו, מערכת העצבים גם, למען התפתחות רוחנית אמיתית, רצינית, מתונה וקבועה.
