התחלות חדשות

אני אוהבת את יום ראשון כי זוהי התחלה של שבוע חדש ואני אוהבת התחלות. מצידי הן יכולות להמשיך ולהתחיל ולהתחיל ושוב להתחיל מחדש. הן עוזרות לי לשאת את הסוף. שהרי כל סוף הוא התחלה של משהו חדש.
הבוקר של יום ראשון הזה, הוא התחלה כפולה. הבוקר אעמוד לראשונה מול כ 20 נשים ואלמד אותן תנועה.
שאלות כמו:
האם אצליח ללמד אותן משהו חדש על הגוף שלהן? איך ארגיש? איך הן ירגישו? האם יאהבו אותי?יתאכזבו? האם אוהב ללמד? אלו ועוד, מקיפות אותי ויוצרות בי התרגשות מעוררת.
 זוהי התחלה חדשה בשבילי. החיים מלאים בהן. בהתחלות חדשות. כל יום הוא התחלה. וכבר מספר חודשים שאני מריחה את ריחה. כי להתחלות יש ריח. ריח רענן, ראשוני משהו ,כמו של גשם ראשון, כמו של דשא כסוח, לפעמים ריח בוסר.
אני מתרגלת יוגה הרבה שנים ושנה שניה בקורס מורים ואני מרגישה מחויבת להעביר את זה הלאה.יש לי מה לתת וכשיש מה לתת צריך לתת את זה. יש  קבוצה של אנשים שמחכה שאתחיל. יש לי מקום. אפילו זמן יש.
אז מה בכל זאת חסר?
חסרה לי הבעיטה בתחת, הדחיפה אל מעבר למפתן הסף.
השיעור הבוקר הוא בדיוק הבעיטה שחסרה לי.
וכמו הרבה דברים משמעותיים אני מקבלת את זה מחברה טובה שלי, אור היא מורה לפלדנקרייז, ואנחנו לומדות יוגה יחד. אור אומרת לי המון פעמים שאני מוכנה, שלמעשה אני המורה שלה ליוגה. שאהיה מורה מצוינת, שאין מקום לחששות שלי. שאני מעצבנת אותה!
המילים לא עוזרות. אני נטועה על עומדי ופוחדת לעשות את הצעד. השינוי מפחיד. גם אם הוא לטובה.
כשהיא הבינה את זה היא ביקשה ממני להחליף אותה בשיעור תנועה, בעקבות נסיעה שלה לחו"ל.
החצי הראשון של השיעור הוא חימום עם מוזיקה. מעין שיעור ריקוד, אירובי קל.וכמו שכולם כבר יודעים, ריקוד היא אחת מאהבותיי. חציו השני הוא פלדנקרייז.
התחום שאני יותר יודעת אותו הוא יוגה. ובכל זאת את השיעור הראשון בחיי אעביר בתחום שפחות נוח לי בתוכו. מזל. אולי אז אני אבין שאני מוכרחה להניע את עצמי לכיוון הוראת היוגה. יש קול שצועק לי באוזן אחת-נו,זוזי כבר!!!! וקול באוזן השניה שאומר. חכי קצת. זה עוד לא הזמן.
אני מחכה ששני הקולות האלו יתאחדו לקול אחד שאומר. זוזי. הגיעה העת.
אני מאמינה שזה יקרה אחרי השיעור הבוקר.
זוהי בדיוק היוגה. השקטת ההכרה. כשכל הקולות שבתוכנו מתאחדים והופכים לקול אחד, שקט ויציב, שמורה לנו את הדרך.
כי ככה זה. כי רק כשכל הגלים שקטים, ניתן לראות את קרקעית האגם. רק כשהמחשבות שלנו שקטות נוכל להכיר את טבענו האמיתי. ואי אפשר לעשות את זה בכוח.אי אפשר לדחוק בזה. זה עובד רק בתשומת לב. קודם להקשיב לקולות הללו. להבין שהם ישנם. להתחיל לבודד אותם. להכיר כל אחד בנפרד. להתחזק. לבחור איזה קול הוא הכי הכי אני. ולהקשיב לו. לבדוק אם אפשר מדי פעם להעלות קול אחר. כדי לבדוק את היחסיות.כדי להבין  שאני היא זו השולטת בקולות ולא הם השולטים בי. ואז לנסות להשקיט את הקולות כולם. מדיטציה. זוהי השליטה בהכרה.  זוהי למעשה תכלית ומטרת היוגה. כל התירגול מוביל לשם.
אז.... שיהיה לי בהצלחה. זהו היום הראשון של שארית חיי. למעשה ככה זה כל יום מאז שנולדתי.

                           ************************************************************

חזרתי.
הרגיש לי שזהו מקום טבעי בשבילי להיות בו.
בתחילה רקדתי על ביצים. זה לא ממש נוח. נדמה היה לי שהן היו חשדניות אבל עם החימום הן הפשירו והרגשתי מקובלת ואז אפילו אהובה. אני מאמינה שהרצון שלי להקל עליהן במשהו. ללמד אותן משהו על הגוף שלהן שהן לא מכירות, גרם להן להיפתח אלי וללמוד. והפתיחות הזו היא עוד צעד שעוזר לי להתגבר על הפחד. שבועט בי החוצה מתוך אזור הנוחות. שהוא כל כך מנחם בעולמי. כמו שצפיתי זה צעד משמעותי .
אולי בקרוב אכתוב פוסטים על שיעורי יוגה......