אהובה
30 שנה עברו ואני מוצאת עצמי כותבת לך. קשה לי להיזכר בך. כל כך הרבה עברתי מאז אותם הימים בהם הייתי את. נערה צעירה וסקרנית. ממרחק הזמן אני מגלה כמה חכמה את, חוכמה פשוטה. את לא יודעת את זה אולי, בגלל ערפל הילדות וכל מה שאמרו לך תמיד על עצמך. אבל היום, אני יכולה להגיד לך בביטחון מלא. חכמה. פשוט. בחוכמת הלב.
אני זוכרת איך חשבת שכל אחד יכול לראות את המלחמות הפנימיות שלך, את חוסר הביטחון, חשבת שאת שקופה. וצדקת. ראו עלייך הכל, ועדיין רואים, והלוואי שיכולתי להגיד לך כבר אז, לא לדאוג כי את עוד תגלי שזוהי חלק מהעוצמה הטמונה בך. למדת שאם כבר רואים אז מוטב שלפחות תדעי על בוריו את החומר ממנו את עשויה. אז למדת את עצמך. עם המורה הכי טוב שהיה. ועם השנים למדת גם להתייצב מאחורי חולשותייך ולהגיד "ככה אני וזהו זה. לטוב ולרע"
שנים עברו ויום אחד יצאת החוצה וצרחת בקול ובשמחה מתהווה "אני לא מושלמת, אני לא מושלמת, אני לא מושלמת"
וגם אם את לא מושלמת, למדת להיות שלמה. שלמה בבחירותייך.
את לא ידעת מה צופן העתיד בחובו אף אחד לא באמת יודע, אבל תמיד נתת ללב שלך להוביל את צעדייך, לבחור את הכיוון. אני יודעת היום להגיד לך שלא טעית. זכית. אהבת וכאבת עד בלי די ואת עדיין.
אני עדיין.
אבל, בזכותך, הבחירות שלי באות מהלב, והאמיני לי ילדונת, היום זה הרבה יותר מפחיד. היום, כשאני כבר יודעת את מחיר האובדן. היום כשאני כבר יודעת שלפתוח את הלב משמעו סכנה.
שלט אדום וגדול שניצב בכניסה לכל מקום שיש בו רגש עמוק. שלט שגורם לי לעצור ולהסס. אני לא יכולה שלא לשאול, מה היה קורה אם היית רואה אז את עתידך, אם היית יודעת שתמצאי אהבת אמת, תלמדי את הדרך אל לב ליבה. אם היית יודעת שתדרכי על קוצים ברגליים יחפות ,שתקפצי ממצוקים, הכל, רק בשביל לשמור אותה ואז היא תשנה את פניה ותחתוך את ליבך שימשיך לדמם ולדמם ולדמם? האם היית מסתכנת ונכנסת לתוכה?
או שמא היית הולכת בדרכיי ההגיון והפחד ונותנת לאהבה להישמט אל תוך תהומות הכלום, אל תוך השיטחיות, אל תוך הריק, רק בשביל לא להרגיש את הכאב הזה?
האם היתה לך ברירה? האם באמת היתה לך בחירה? האם למישהו יש?
שלושה עשורים עברו ואני מתחברת אלייך מחדש, כאילו הזמן לא עבר, כמו שקורה עם החברה הכי טובה, שלא משנה כמה זמן לא פגשת בה עדיין יש בינכן את אותה פתיחות. ואני מגלה את היציבות המופלאה שבך. את, זו את, זו את. מה שלא קרה, נשארת את, אני.
איך שהחיים לא סובבו את גורלך תמיד היית אותה אחת, ששומרת על הקסם שיש בחיים, ואפילו בלי להאמין בפיות. ואפילו בלי להאמין באבירים ונסיכות. ואפילו בלי לרצות אף פעם שאף אחד ינצח אף דרקון בעבורך, בכל זאת פגשת באחד שניצח את כל הדרקונים שלו כשכלי הנשק היחיד שברשותו היה אהבה,אהבה לגורלו, למוסיקה, לילדיו, אלייך. הוא לימד אותך שיש בך את האומץ והאהבה לנצח את שלך.
והאיש הזה, יקירתי, והמתנות שהוא נתן לך באהבתו, הן תמיד יישארו. קיבלת אותן בגלל בחירות הלב שלך.
מתנה כזו שניתנה לך בעתיד לבוא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה