אהבה

שוב יצאתי לרקוד.
אהההההך כמה אני אוהבת את זה.יש מצב ששום דבר שאשים במילים לא יוכל לתאר את החיבור שלי לזה,  ובכל זאת אנסה.
זו לא רק המוסיקה. זה הקצב. אני מתחברת אליו ומרגישה משהו שהכי קרוב לתאור שלו יהיה "חשמל". זרם שעובר בכל הגוף שלי ומכתיב את התנועה.
ואני אישה. אני נענית. מתמסרת באופן טבעי. אל המוסיקה,אל הקצב. לא מבקשת ממנו דבר. רק שיהיה שם. והוא מחבק אותי אליו, אני עוצמת עיניים וזהו. הגוף שלי זז מעצמו. האיברים שלי נעים וכלום. כלום לא חשוב יותר. אני נעלמת. מאבדת שליטה. מדי פעם אני פותחת עין.רק טיפ טיפה, לראות איפה אני נמצאת במרחב ועוצמת בחזרה. אתמול רקדתי הרבה  לנגד הקיר. עם הגב לרוקדים. בצד. בפינה. חוסכת את תשומת הלב. לא מבקשת אותה. שלא יפריעו לי.
הריקוד שלי חופשי ואם אני אחשוב שמסתכלים עלי, אהיה בהצגה. אז אני גם מתלבשת בהתאם. נוח ולא פרובוקטיבי מדי. אני רוצה לשדר שאני שם בשביל הריקוד. אבל אני לא אשקר, אני גם נהנית כשאני מרגישה את כח המשיכה שיש לי על הרחבה.  אני מאוד רוקדת. מפעילה את האיברים שלי כולם ולא רק את הרגליים והידיים. הבטן והאגן משתתפים אקטיביים. האצבעות. הכתפיים. הראש, עד קצות השערות. הכל.
וכשמישהו מתחיל איתי אני אדיבה, אני נעימה אני נהנית מהתנועה שלו לעברי אבל אני מקשיבה לנשמה שלי למה שהיא אומרת לי על האנרגיות האמיתיות של זה שהתקרב אלי ולכן מתרחקת. מחליפה פינה.כמעט ככלל זה מפריע לי לרקוד, אני מבינה שהוא עקב אחרי ומצאתי חן אבל מעכשיו התנועות שלי כבר לא יהיו רק של הקצב הן יהיו גם של הפיתוי ואני. אני רוצה לרקוד.  זוהי תפילה. אני מקשיבה שם לנשמה שלי והיא תמיד מדברת איתי בעדינות. היא תמיד תלחש את דברה. בלחש אבל בעוצמה. בשקט אבל בעיקשות.  היא תמיד מתואמת עם הקצב האמיתי שלי ואני סומכת עליה ללא עוררין. אני לא מפקפקת ביכולת השיפוט שלה, היא מבינה את כוחות היקום, את חוקי המשיכה, היא רואה את העתיד ומבינה את הסיבות לכל. וזוהי התמצית של היכולת שלי לשחרר שליטה.ככל שאני קשובה לה יותר ככה היא החלטית יותר ומראה לי דרך הגוף מה נכון לי ומה לא. אני מצליחה לחוש את האנרגיות שסביבי. אני מרגישה ממי אני צריכה להתרחק ולאן להתקרב. ובריקוד אני מתקרבת אל עצמי. אל העצמי היחידי שלי.
והרחבה מלאה מיניות. גברים ונשים שההורמונים שלהם הוציאו אותם בשעות הקטנות של הלילה בשביל לפרוק את המיניות שלהם,המיניות הזו, שב 20 שנות נישואי הופשטה מכל משמעות עמוקה והפכה להיות שטוחה. וזה מקום מושלם לפרוק. אני כבר מכירה את הפורקים הקבועים. את אלה שבאים בשביל החיבור הזה. שמבינים אותו דרך הגוף. ואת אלה שמעבירים משקל מרגל לרגל משחרים לטרף ופורקים אותו דרך העיניים. נשים וגברים כאחד.
וגם את אלה שבאים יחד ורוקדים את אהבתם. ואת אלה הנבוכים. ואת אלה ממוקדי המטרה שבאו לבד ואין מצב שגם ייצאו ככה ואת אלה הפורקים דרך הקצב של הנשמה שלהם. הרוקדים באמת. אלה שבסוף הערב, אחרי שהרחבה כבר מתרוקנת, ממשיכים לפרוק כדי לפנות מקום. ואני בתוכם. אנחנו מכלים את שארית כוחותינו וחוזרים הביתה.עם גוף שקט ומרוקן ומוכן להיטען מחדש.
עד הפעם הבאה.