גבר

                                                                     

19 שנים שחייתי עם גבר ועוד שנה אחת .
20 שנה שבתוכן , ידעתי אותו ודרך האהבה והידיעה למדתי. אני מניחה שלכל אחד ואחת גבר אומר דברים אחרים, אבל בשבילי .....                              
גבר פותח את הידיים שלו בשביל לחבק. ליבו רחב, על פעימותיו, על אהבותיו, על רצונותיו.
רצונו, כבודו. רצוני, כבודי. למדנו את זה . לפעמים תוך כדי מאבק איתנים. אני כאן בשביל רצונותי שלי והוא כאן בשביל רצונותיו שלו. עבדנו על החיבור. ילדנו רצון משותף. זה נס כשזה מתחבר.
גבר הוא חיבור אל רוח העולם. הוא השמש. הוא יוצר את עולמו ואת עצמו, הוא פעיל, הוא חי. הוא יוזם. הוא חלק בכוחות המשיכה . הוא ה + .
גבר.
הוא מסתכל סביבו בסקרנות על העולם הזה, עם העיניים הוא רואה את היופי, עם הראש הוא מעריך אותו ונהנה אבל את האישה שאיתו, הוא רואה גם עם הלב .
גבר. הוא יודע להעריך אינסטנקטיבית את המרחב . וכשהוא בטוח בקיום שלו, הוא שם את מברשת השיניים שלי סמוכה למברשת השיניים שלו, מזמין , ומשאיר לי את זכות הבחירה.
גבר.
גבר זה מישהו שכשאני מפילה עליו חלק מהרגבים של אדמתי, הוא תופס כל פירור, ואוסף אותם אליו, משקה ומתחח ושמח בכל נבט שנובט. הוא לא נרתע מהצחיחות הוא לא סגור לפוריות. והוא רוצה לכבוש , זוהי מהותו, אבל הוא כובש בעדינותו ורק את מה שאני נותנת. גבר לא כובש בכוחו אלא באהבתו.
אנחנו כבר לא ילדים. אנחנו מחפשים לראות את החיים בעיניים פקוחות לרווחה. יודעים שאין מושלם. גבר הוא אחד שרואה את החולשות האלה ומחבק ברכותו כי רבה, הוא מלטף גם כדי להאמין שיש עוד במי לבטוח בעולם.
גבר הוא אחד שלא משנה מה מוטת כתפיו, תמיד יש שם מקום להניח את הראש ולנשום.
גבר גם לא יהסס , הוא יניח את ראשו תחת כנפי וירגיש שם גבר.
גבר זה אחד שחי  עם האינסטינקטים הבסיסיים שלו. הוא חיה .
הוא חי באהבה עם הרגש שלו, הוא מאהב.
והוא חי בשלמות עם הנשמה שלו. הוא נשמה.
ועם הנשמה הזו הוא מתקשר בשפת הנשמה.
גבר.
הוא חקר את החושים שלו והוא חש, את הטעמים, את הריחות, את המרקמים, את הצבעים.  הוא לא פוחד.
יש בו  פחד, כמו לכולם,אבל הוא גם גבר. הוא מסתכל עליו ונותן לו את המקום הראוי לו, הוא מסתכל על הפחד בעיניים ואומר "דרקון יקר, אני מכבד אותך אבל אני הולך לנצח אותך"

                                                                           
גבר.
עושה אישה.
הוא בוחר בה, שותה בצמא את כל הוויתה, פותח אותה,  רוצה עוד ממנה ובכל זאת הוא מפנה לה מקום.
הוא מבין שהעומק שלה יגיע עד איפה שידו משגת לקבל. וזו עוד סיבה לפתוח עוד את ליבו ואת ידיו.
היא אישה והוא אישה.
הוא מכיר במרחב שלה, הוא מסתכל על הצורך שלה, על הרצון שלה. הוא מכבד אותה . הוא לומד אותה. בכל מובן, בכל אופן. הוא סקרן. גבולותיו ברורים לו ולכן יש לו ביטחון, הוא מוכן ללכת לאיבוד עם האישה שבחר.
הוא מאמין, ולכן הוא אומר לפחד "לך, אבל אם אתה נשאר אז אני אנצח אותך".
גבר, הוא מכיר את דרכו, את דרך הגבר באישה. הוא מאמין בעצמו ובכוחותיו.הוא יודע שחייו הם יציר כפיו. הגולם שלו.
גבר, מכיר בערך עצמו. לא מפריז ולא מנמיך. הוא זה הוא.
זה הוא.
גבר. הוא לא פוחד לבכות לידי ולא פוחד שאני בוכה לידו.
מעריך כל דמעה כמו מים חיים ובתמורה נותן מהמים החיים שלו.
גבר זה אחד שיודע שהוא מלך ברגע שפגש מלכה.

                                                                 

יש זכרים שכובשים כל חלקה טובה בדרכי מלחמה. גבר  כובש באהבתו, בנדיבותו, בסבלנותו בנועם הליכותיו, בחושיו, בחיוכו, בצחוקו, בשליטתו העצמית, בחיבור שלו לגוף שלו ובחיבור לקצב של העולם.
גבר...
מקשיב לקצב, מקשיב ושומע.
אולי יש מי שיקראו את הפוסט הזה ובליבם יחשבו שזהו אידיאל גבוה שלא קיים. הוא קיים. זוהי לא אידיאליזציה,זה החלק המואר. הפוטנציאל הזה חי בכל זכר. אני פוגשת את התכונות האלה. זה מה שאני רואה כשאני פוגשת גבר. וכמו שגבר עושה אישה, ככה אישה עושה גבר.
אנחנו כבר מבוגרים. לא אותם ילדים שהיינו. וליחסים מחדש קוראים פרק ב'  אני לא יודעת לפי איזו תאוריה ומי המציא את המושג, אבל ממש לא מתחברת לעניין הפרקים. אחרת אצטרך פרק ג' ד' ה' וכו, כי אני לא רוצה שספר חיי יהיה כל כך קצר. אז....
כל גבר הוא ספר בפני עצמו. כל אישה גם. ביחד הם יכולים לספר סיפור אהבה. רומן.
נסיוני העשיר והדל גם יחד לימד אותי שגם אהבת חיי הנצחית הפכה להיות זמנית במובני החיים הפיזיים.
הכל זמני.
אולי הדבר הנצחי היחיד הוא האהבה בעצמה, שממשיכה להתקיים גם בלעדינו וגם במחוזות אחרים.