ביום שהתחלתי ללמד יוגה, התעוררתי בבוקר והמחשבה הראשונה שהיתה לי היא על בחור שאני רואה מדי יום בבית הקפה בו אני יושבת. אנחנו מהנהנים האחד לשניה בראש לשלום.
וזהו.
והנה באותו בוקר הוא היה ראשון בתור המחשבות שלי. ולפעמים זה תור ממש ממש ארוך. שאלתי את עצמי למה דוקא הוא? והתשובה שלי לעצמי היתה - בגלל היוגה.
כמה פשוט זה לשוחח עם מישהו כל כך חד על הבוקר, שתשובותיו ברורות וחד משמעיות, כמה נעים ולא מסובך.
וכטבען של מחשבות ראשוניות, הן נעלמות. שגרת הבוקר מעלימה אותן.
הגעתי לבית הקפה והתיישבתי כשפתאום הוא הופיע. זה הזכיר לי ,אז ניגשתי אליו בלבביות. יש לי הרגשה שהוא לא הבין מאיפה כל החביבות הזו נפלה עליו ואמרתי לו "תשמע, זה אולי הזוי ולא מתאים בכלל אבל היית הראשון שחשבתי עליו הבוקר"
הוא חייך בחיוך רחב ומלא משמעות סמויה שאותה פירקתי בשבריר מילותיים.
"לא, לא ככה" וחייכתי בחזרה ואז סיפרתי לו שאני פותחת קבוצת יוגה ושחשבתי עליו בהקשר הזה.
"את לא מבינה איך את באה לי במקום" הוא אמר "אבל יש לי בעית זמנים, אני לא יכול להתחייב ליום ושעה מסוימים, העסק שלי רוצח לי את הזמן, אבל אני חייב לעשות משהו עם הגוף שלי ועם הנשמה. בקיצור יוגה. אבל אולי שיעורים פרטיים?"
אמרתי לו שזה יקר. וחבל. ולמה לו?
"אל תכנסי לחשבון ההוצאות שלי" הוא ענה לי בצורה חד משמעית שתאמה את מצב רוחי.
צחקתי, וואלה צודק.
הסכמנו על שיעור בשבוע כהתחלה.
הבחור בגילי. חתיך, אמיד, ארכיטקט מצליח בתחומו, גר בבית יפה, יש לו משרד יפה. לכאורה חיים מושלמים.
אבל במפגש שלי איתו בשיעור הראשון ראיתי שלא. השרירים שלו חלשים ולא גמישים.
כולנו כאלה ברמות כאלה ואחרות אבל אנחנו חיים בעולם הפיזי, והרמה הפיזית היא בסיס לכל ההתפתחות שלנו כנשמות על האדמה הזו וכולנו באנו הנה כדי להתפתח.
כמובן שמי שלא חושב ככה גם לא ייתפתח ואולי להפך. הוא ילך ויתנוון.
היכולת שלנו היא אינסופית, יש לנו כמות של אנרגיות שאנחנו לא מודעים לחלק גדול מהן ויש ביכולתינו הפוטנציאלית לשנות את פני עולמינו לטובה ולרעה אבל אנחנו חייבים להתחיל מהבסיס.
והבסיס לכל היכולות שלנו הוא הגוף הפיזי, הוא הכלי, המרכבה בה נוסעת הנשמה שלנו.
אז....
התחלנו לעבוד. עבדתי איתו קצת על חוזק וקצת על גמישות ותוך שבוע הוא העלה את הקצב לשני שיעורים בשבוע. נתתי לו שני תרגילים לעשות במהלך הזמן שאנחנו לא מתראים. אחד הוא תרגיל נשימה שאפשר לעשות אותו גם תוך כדי ישיבה במשרד. נשימה שממלאה את הריאות וכך מעבירה כמות כפולה ומכופלת של חמצן אל המוח שמעביר אותו אל שאר הגוף מה שמגדיל את החיוניות של כל הרקמות. ואת החיים בכל תא ותא.
תרגיל שני הוא תרגיל שמחזק את כל מרכז הגוף מהבטן.
כעבור שבועיים הוא כבר התנהג אחרת. השרירים שלו רעדו פחות בתוך מאמץ קבוע והוא כבר ידע להגיד לי שהוא מבחין בשינוי. הוא סיפר שהתחיל לעשן פחות והתזונה שלו השתנתה. אמרתי לו שרואים שהוא עובד. הוא שמח.
ואני מתמלאה סיפוק.
אני לא ממש מלמדת אותו, יותר מתרגמת לו את שפת הגוף שלו, יותר נותנת לו כלים שיעזרו לו להבין איפה הוא נמצא בתוך מרחב מציאות חייו. אני אוהבת לעשות את זה ומגלה שגם יודעת איך. לא יודעת איך אני יודעת איך.אבל יודעת :)
אני מאמינה שהתפקיד העיקרי של היוגה הוא לא להפוך אותנו ליוגים קדושים ומתבודדים אלא ללמד אותנו איך לחבר את הגוף אל הרגש, אל התודעה ללמוד איך להקשיב למה שהגוף אומר לנו על עצמינו.
להקשיב לגוף זה הצעד הראשון שמאפשר לנו להקשיב לעצמנו ל"אני" שלנו , זה לשמוע את חולשותיו ולספק לו את הכח שהוא זקוק לו. זה הצעד הראשון במסע הארוך הזה של החיים. ככל שאנחנו מתבגרים הניתוק הולך וגדל.זה לא הכרחי. אפשר גם אחרת. אדם שלא מכיר את מגבלות גופו ואת מצבו הפיסי לא מכיר את עצמו באופן ישיר ובלתי אמצעי. הוא אולי מכיר את עצמו מעדות חיצונית. דגש על אולי.
העולם שלנו הוא עולם של מגבלות ולכולנו חולשות רק שעלינו להיות מודעים אליהן ולפעול במסגרתן וכל הזמן להזיז ולהרחיב את הגבול. זו דרך חיה ומעניינת לשפר את מציאות חיינו.
כשאהובי מת נלקח ממני כל הכוח. זה היה שפל חיי. חולשתי היתה בשיאה.
שיא עולמי החדש.
במקום הכי נמוך.
זוהי לא הפעם הראשונה שאני נתקלת בחולשתי אולם זו הפעם הכי חזקה עד כה ושלא אדע ושלא נדע יותר כזה צער. וכשאני מתעוררת בבוקר ומתחילה לתרגל אז תוך כדי התירגול אני מבינה מה מצבי האמיתי, נכון לאותו רגע , בכל הרמות כמובן,ככה אני יודעת אם אני חזקה היום או חלשה. מרוכזת או פזורת דעת ומה אורך הנשימה שלי. זה מלווה אותי לאורך היום, המודעות הזו. ואני יודעת איך לחלק את כוחי ולמה לצפות מעצמי. כשהגוף גמיש, חזק ומחובר לעצמו אז הנשמה גמישה גם . וככל שהנשמה חזקה וגמישה היא מצליחה להתמודד עם השינויים ועם מכשולי החיים בדרך טבעית וזורמת , לפעמים היא עוקפת, לפעמים מרימה רגל ועוברת מעל המכשול.
להאריך את הנשימה משמעו להצליח לשהות במצב מסוים. גם אם המצב מורכב. גם אם כואב. נושמים לעומק למרות שקשה.
יוגה זו לא הדרך היחידה אבל זו דרך מצוינת ללמוד בצורה עמוקה על עצמינו. היא מקיפה את כל ההיבטים החל מהגוף הפיזי, המשך אל הרגש וכלה בנשמה וברוח.
שורה תחתונה
דע את עצמך, זוהי עוצמתך.
אני מרגישה את זה דרך הפילאטיס. כמה חשוב וחמקמק החיבור הזה.
השבמחק