למלא את הריק - מדריך לאודסיאה בחלל

                                   פוסט זה מוקדש לכל מי ששאל מאיפה הכח להמשיך ולחיות                             

כדבר ראשון יש להכיר אותו. להכיר בו. בריק.
בשביל להכיר בו יש לגעת בו. לגעת ממש. למשש. לעצום עיניים ולטבוע. לתת לו לטלטל אותך. לתת לו להעיף אותך לעומק המחשכים ולתת לו להחליט מתי ואיך למשות אותך החוצה. להיות כלום. להיות הריק הזה בכבודו ובעצמו. לפחד. ללכת לאיבוד. ולבכות.
לבכות עד כלות. לבכות כאילו כל העולם תלוי בנביעה הזו. בדמעות האלה שנראה שלא יגמרו לעולם.
להכיר בקור שבלב. למצוא שם את האפס המוחלט. הוא לא נמצא בשום מקום אחר על פני האדמה הזו, אלא בליבו שותת הדם של הנוסע בזו האודיסאה. מסע רב תלאות.
הריק הזה הוא בלתי נתפס. הנטייה הטבעית לפעמים היא למלא אותו במשהו.במישהו. שהלב לא יהיה ריק לרגע. לפעמים כל שתרצה יהיה להרגיש אותו.ששום אחד לא ייכנס שם. ובאותה מידה לא להרגיש גם שום דבר אחר. לא להרגיש.
אז תן. תן לנטיה הטבעית לעשות את שלה. תתמלא מכלום. ממשהו. ושוב תתרוקן מחדש. עד שתבין. ריק. כל כך ריק שם. תקשיב.
תקשיב לפעימת הלב. איך היא השתנתה. היא לא רגילה בכלל. הלב עומד להתפוצץ. מקור, מריק ,ממלאות, וריק שוב. ככה הוא הריק הזה. אפילו לא כלום הוא משהו לעומתו. הוא חדש. אף פעם לא ניתקלת בו. מה זה? תשאל את עצמך... תשאל אותו. מי אתה? מה אתה רוצה מחיי?
ותנשום.
תנשום עמוק, תנשום לבדך, בכוחות עצמך תשאף את האוויר, לעומק הריאות שלך, לעומק כאבך.
ותשחרר.
תשחרר קצת מהתופת בכל נשיפה.
תעשה את זה. אלו הוראות הפעלה ברורות. עכשיו. תשאף לעומק ותוציא את כל האויר. לאט. לאט. לאט אבל עמוק.
תן ללב שלך לפעום ככה. בטירוף. תן לו להתמלא בדם עד כדי התפוצצות. מ 0 ל 100 בשבריר שניה ומתרוקן באותה המהירות ממש ואפילו מהר יותר. טלטלה. תפתח את העיניים שלך ותסתכל לו בעיניים. בכיעור שלו וביופי. תתבלבל.
תקבל את זה שאין לך כוח. הכוח מת. תתיאש תתבודד. תרגיש את הכאב.
אל תחפש נחמה שטחית. היא תעשה את הריק- ריק יותר.
תברח.
תברח כל עוד נפשך בך. תדמיין שכל זה לא קרה. תצחק, תאכל, תהנה מכלום כאילו אין מחר. כאילו כל זה לא קרה. כאילו האחיזה של החושך בלב שלך לא היתה ולא נבראה. כאילו האובדן לא כאן. לא קיים.
תשקר. תשקר לעצמך, תשקר לחבריך. אני התגברתי. תגיד לכולם. זהו. לא כואב יותר. לא קר.
ושוב תיכנס למיטה ותכאב בכל הגוף. אפילו בציפורניים, אפילו בקצות השערות.
אתה כבר תבין שזה לא עובד.אתה לבד.
ותכעס. תכעס על כולם. על כל העולם. תצרח ותבכה ותבעט ותרביץ. ותצרח אל החלל. איך הלכת? איך נטשת? איך לא בחרת בי? בחיים? איך בגדת? איך נתת סתם כך למוות המחורבן הזה לקחת את נשמתך מכאן?
תכעס. תכעס  ותסלח. ותכעס שוב. עד שלא יישאר שם כלום ושוב תפגוש את הריק. את החלל האיום והנורא הזה שכל דבר טוב ממנו. כל דבר.
הוא. החלל הזה . הוא המפלצת בהתגלמותה. הוא כל הלא נודע. הוא הפחד והחושך בעצמו.
האפס המוחלט.
תיגע בו ואתה קפוא. זה המוות. הריק הזה הוא המוות.
לך.
תגיד לו, לך.
תצרח
לךךךךךךךך.
תקבל את זה שהוא נשאר. הוא כאן לתמיד. תשלים עם חולשתך. תשלים עם העובדה שאתה כלום לעומתו.אז  ואולי רק אז באמת תדע, שמהעפר באת ואליו תשוב. אז ורק אז תדע שכהשמש זורח, למענך הוא עושה זאת.
תתמכר. תתמכר. תתמכר אל הכאב הממלא את ריק חייך.את הריק של נשמתך.  לעצב המתוק.
תתמכר אל הכאב שממלא את חלליך,  תתמכר אל הכאב שממתיק את מרירותך, שמזכיר לך את אהבתך. שמחבר אותך אל עצם קיומך. תשרוט את עצמך. שיכאב עוד יותר.
עד שיימאס לך. עד שתגיד די. לא עוד. לא רוצה לכאוב יותר.ואז. רק אז תרצה לצאת. כשתמצה את מלוא עומק כאבך.
וצא. צא החוצה מתוך הבור הזה שלא אתה כרית ופניך אל האור.
תחייך. תמצא טוב. בשמש, ברוח, במים הזורמים, בצחוק של ילד בשירת הציפורים. במוסיקה.
תתעקש.
תעשה עם עצמך משהו. עם עצמך. תמלא באהבה את הריק שבנשמתך. את החלל. אהבה למשהו. לעצמך. אהבה לעצמך. אולי זה הזמן להכניס אהבה למישהו אחר. נשמה חדשה. תרקוד. תשיר. תצייר. תבשל. תצא.
תתחזק, תחליט על מהלך יומך. תתכנן. תמלא את חייך בתוכן. תכיר חברים חדשים, תיפתח. כמו הפרחים באביב. תהרוג את המוות ותנפח חיים בחייך.
 בחייך.
 הנה זה קורה. אתה כבר יכול לו.
מלחמת האור בחושך. היא לא נגמרת לעולם. יש לו כח לכאב.אבל עכשיו גם לך.  הוא בא והולך ומשתלט על נשמתך, אבל אתה כבר יותר חזק.אתה ממלא את ימיך באהבה. וצריך רק אור קטן בשביל לנצח חושך גדול. אתה מחליט מתי ואיך. אתה כבר מבין שאתה אחראי על נשמתך. על האור. אתה כבר מבין שזה לא הזמן שעובר ומרפא, אלא מה עשית בתוכו. כמה נגעת בעומק נשמתך,כאביך. דבר עם עצמך. תחפש את הקסם. תתמלא בשפע היופי שיש לעולם הזה לתת.
עכשיו. כשנגעת במוות אתה כבר יכול להבין מתוך חווית גופך את הערך הרב שיש בחיים. החיים כולם. האבן, העץ, האש, המים,הנשימה, הנביעה הפנימית. העשיה, יצירת יש מאין, אהבה.
אתה כבר מבין שאתה עומד במקום אחר. שלראות את האור זו בחירה. אתה עכשיו במעמד של בוחר. מה תחליט. מה?
כף המאזניים עומדת לפניך. יש לך זכות בחירה. חיים או מוות.
ובחרת בחיים.
אמן.

כל אחד והחלל שלו . (2001:אודסיאה בחלל)