להיות לבד -למצוא את עצמי שוב

קצת אחרי שהוא מת, אמרה לי חברה, שעכשיו אני צריכה להיות לבד. שאני צריכה זמן עם עצמי, למצוא את עצמי מחדש לפני שאני נכנסת לקשר.
כמעט נכנסתי בה. במלוא עוצמת יכולתי. ויש לי.
"מי את לעזאזל, לכל השדים והרוחות , שתדעי מה אני צריכה?מי את? ולמה את חושבת שאת יודעת עלי משהו ???? אני צריכה א ו ת ו, אני צריכה שימלא את החלל.  אני לא צריכה להיות לבד. לא רוצה להיות לבד. אני יודעת להיות אני עצמי גם בזוג. דיייייייייי מצאתי את עצמי איתו. באמת. בחיי. עברנו מספיק גיהנומים כדי לגלות את עצמנו. לא רוצה. לא צריכה לא לא לא. ולא רוצה גם אף אחד. רוצה אותו"
מגיע היה לי פרס על התנהגות טובה שלא בעטתי בה ולא משכתי בשערותיה. שלא רקעתי ברגליים.
אבל בהחלט בכיתי. וצרחתי. ולא התאפקתי. כמו כל פעוט שמכבד את עצמו. כעסתי עליה. מאוד.
למעשה כעסתי על מציאות חיי שהפגישה אותי עם האין אונים שבלעדיו.
אחר כך אמרה לי את זה גם הפסיכולוגית שלי ואז גם חבר קרוב. מזלם. חברתי כבר עשתה את עבודת ההכנה ואותם כבר לא שרפתי. לא נשכתי. אבל בפירוש לא הקשבתי.
מה הם יודעים? מה הם מבינים?
מסתבר שהם ידעו משהו.
כי
מתוך העפר, אני יוצאת.
מתגלה מתוך תהומות הכאב.
מוצאת חוש הומור. שחור אמנם אבל חי.
מוצאת את עצמי באמהות מחדש. לא כמו שהוא היה. אחרת. תומכת. אבל לא אוחזת.
ואני מקבלת פידבקים מהמציאות ומהילדים שלי על האמא שאני. ואני אוהבת אותה.
מוצאת את עצמי כמפרנסת יחידה. תעצומות הנפש שדרושות בשביל זה, מצויות בי ולא ידעתי. אני עושה את זה. בהנאה, בגמישות, באהבה.
מוצאת את המארג החברתי שלי מחדש. חברים חדשים ממלאים את עולמי, עולמי החדש.
מוצאת את עצמי. דברים שאני אוהבת לעשות, חלקם ישנים אבל חלק מהדברים הם חדשים לגמרי. כאלו שחשבתי שאוהב לעשות רק לא ידעתי עד כמה.
אני אותה אחת, רק משודרגת. אני האישה שאם הוא היה מכיר, הוא היה מתאהב בה.
והוא הכיר.
והיה מאוהב.
אני לא אישה אחרת, אני אותה אחת אבל אני כבר לא האישה שלו.
אני הופכת להיות האישה שלי. אני היא האישה שאני. עכשיו כשאני מרגישה את הפעימות שלי מחדש כאישה עצמאית, שעצמאותה היא רכש חדש שעליו היא לא יכולה לוותר. שהבחירות שלה הן עוצמתה.
עכשיו כשאני שוב  נושמת ,כאישה ילדה. כתינוקת שמגלה את עצמה, שנושמת את נשימותיה הראשונות בעולם מלא חמצן ואור.שנהנית מהיכולת, מהצעדים הראשונים, מהמילים הראשונות, מהתקשורת.
עכשיו כשאני מגלה שוב ולא מחדש את האישה שאני בלי התמיכה שלו ובלי הפירגון האינסופי.והבעיטות כשצריך.
עכשיו כשאני מתחילה להיות מודעת להנאה שיש בתהליך הזה.
עכשיו כשחוסר האונים הופך לאון. נשי.
מוכנה לוותר לפעמים על הכאב. ולהנות עד הסוף מרגעים קסומים. גם בלעדיו. בטוחה שהאנרגיה שהוא השאיר אחריו שמחה לראות אותי בפריחתי.
והכאב?
אני מודה לו.
על היותו. מורה. מחבר. מאיר דרך. רך . מלטף. מחבק. מקבל. עוטף. על היותו שחור אבל משחרר.
על הימצאותו בחיי ועל יכולתו ללכת כשאני מבקשת.
על זה שהוא לימד אותי להתחבר אל עצמי.
על איך שהרוך שלו עטף אותי ברגעים קשים.
על שהוא חיבק וקיבל אותי אל תוכו ולמדתי עומקים. 
גיליתי שכשכואב לי אני כנראה בין החיים.
שהדרך לשחרר אותו לימדה אותי לשחרר את אהובי המת. שאני לומדת לשחרר אותו עדיין. באהבה, ברוך, בהשלמה.
אני עושה אהבה בחיי.