יצר , כוח החיים ומה שבניהם

                                                                         

אני בת 48.
ועכשיו, ממרחב של רצון להכיר את עוצמותי וחולשותי , מתוך האומץ והסקרנות לדעת אותי, מתוך מרחב של התפתחות, אני שואלת שאלות, מהרהרת עמוקות ומחפשת להתנסות ולגעת.
שואלת, מהו זה אותו יצר, זה שאחדים מנסים לשלוט בו , אחרים רוצים לפגוש בו , להיכנע לו  או/גם להניח לו למשול בעולמם? מהי אותה תשוקה להתענג על אוכל, על סקס, על הנאות החושים? מהי אותה תאווה שמסנוורת אותנו מלראות את המציאות שמעבר?  את המציאות האמיתית?
זהו יצר החיים.
כתינוקות הוא בוער בנו בעצמה טבעית והולך ומתמתן עם השנים שעוברות. הוא כמו סם. יש אנשים שעם התבגרותם,לא מוכנים לראות בעין הפנימית את החלשותו ומנסים לעורר אותו בטכניקות ואמצעים שונים ובעזרת עשיה בלתי נדלית וממשיכים להיות פוריים למרות ואף על פי.
יש כאלה שמחליפים אותו בזרם התודעה. אנרגיה בלתי מתכלה , לפחות ברזולוציה של בני האדם.
יצר החיים שבנו,
עצמתו ניטעה בנו בתוך המפץ הגדול, בהתפוצצות אדירה של זרע הניתך לתוך הביצית. נכנס באמאמא שלה.
https://www.youtube.com/watch?v=b9tmOyrIlYM&feature=youtu.be
השאלה המשמעותית לכל אדם היא מה היה אותו רגע עבורו.ה ?
מתוך איזו אנרגיה נולדנו?
מה היה אותו רגע עבורי? כמה אהבה? כמה בורות? כמה רצון? כמה שמחה? כמה קורבנות? כמה עצב? כמה פחד?
ככה אני.
או לפחות, חלק ממני זה זה. זהו חלקית חומר הגלם. או יותר מדויק לומר, חומר הגלם החלקי ממנו אני מורכבת.
כולנו.
חלק נוסף ממני הוא תולדה של חינוך ,תרבות ויש גם חלק שהוא תולדה של הבחירות שלי. הפשוטות והעמוקות, העתיקות הלא מודעות, שהולכות , אפילו, אל מעבר לאותו רגע התהוות.
מתוך זה, יש מי מאיתנו שיצר החיים בוער בו והוא רוצה לכבוש את פסגות עולמו,  חייו הם האוורסט.
יש מי שיצר החיים כבוי בו והוא הולך לישון עוד לפני שמתעורר.
ויש מנעד שלם ועשיר בין לבין.
ובכל אופן יש תמיד אפשרות ואפילו חובה לתהליך התפתחות ולמידה מתוך ראית שורש הדברים.
אין כאן טוב יותר או פחות. יש סקאלה של התפתחות.
כולנו יכולים, בעזרת כוח הרצון והמודעות להתפתח מנקודת ההתחלה הספציפית שלנו. האחריות להתפתחות מוטלת על כל אחד ואחת מאיתנו כאינדבידואל ויחד כחברה.
וכאן אולי יש טוב ורע.
אולי.
מהי מידת האחריות שאני לוקחת על ההתפתחות שלי? כמה אני מטילה על כתפי אחרים?
ברמות מודעות מסוימות אנחנו יכולים להתנהג כסטארטר ולאתחל מחדש את המערכת, זוהי אפיגנטיקה במיטבה, ואז הרבה אופציות שלא היו פתוחות בפנינו , נגלות ומבעבעות ממעמקינו.
זוהי ידיעה שאנחנו יכולים איתה  To come fresh אל כל שאר מובני חיינו.
זהו יצר החיים בתוכנו שקובע את יחסינו למיניות, לאוכל, ליצירה, לאהבה, למימוש עצמי.
ומעבר לאיכות הפיזית של היצר,  המורכבת מהרגע הזה שממנו התהווינו, עוצמת היצרים שלנו מושפעת גם מהיחסים שיש לנו  עם הפחד שלנו מהמוות.
היחסים הלא מודעים והמודעים עם המוות משפיעים עמוקות על כוחות החיים. על ניהול העוצמות שלנו כמו גם החולשות. זהו הכוח לחיות כל רגע בזמנו ולמצותו, זהו הרצון והמוכנות לאהוב על אף האפשרות הסבירה שנכאב , זהו הדחף לייצר חיים ומשמעות.
המוות נמצא בכל אלה, כקוטב, כמקפצה להתפתחות.
ככל שנדע יותר על ההתייחסות האותנטית לפחד שלנו מהמוות ככה תהיה לנו האפשרות To come clean ליחסים שלנו . עם עצמינו, משפחתנו, בני זוגנו, ילדינו, עיסוקינו, אדמתנו, אמונותינו ועוד.
אנחנו כאן, בעולם הפיזי והקוטבי הזה, על האדמה הזו ומתחת לשמיים שלנו, כדי להתפתח.
לכן זה הכרחי לכוון את המודעות שלנו לנקודות ההתחלה, זוהי הכרת הכרת האדמה הפרטית שלנו. הכל צומח ממנה. גדל עליה. היא מקור ההזנה העיקרי.
בהרבה מקרים, מתוך פחד מהמוות, מהאינטימיות שמייצגת אותו גם, מכאב, ומעוד גורמים , אנחנו מסובבים מבט החוצה, אל תופעות חיצוניות. אל האחרים.
כך מייצרים ריחוק וניכור ואובדן של הפוטנציה החיונית. כוח החיים.
עלינו להתקרב אל עצמינו, קודם כל ואז גם אל האחרים.
השאלה המובילה את התהליך היא-
מי אני?
בשיטות היוגה המסורתיות, השאלה הזו מובילה את התנועה ומתוכה עולה תהליך למידה מרתק. היוגה מצאה דרך אמיתית, נתיב התפתחות חי ונושם שכל אחת.ד מאיתנו יכול לפסוע בו ולגלות עולמות מרתקים ואינסופיים בתוכנו המתגלמים בעולם החיצוני כצבעים, צורות וקולות.