היום הוא היום הראשון של שארית חיי.
זו לא הפעם הראשונה שאני משתמשת בביטוי הזה. כל יום הוא כזה. וכנראה שגם כל יום מתחילה לה שנה חדשה.
העובדה שמישהו התחיל לספור אי שם לפני 2015 שנה יכולה להראות בעיני שרירותית לעיתים, ואפשר לנהוג כרגיל. זהו עוד יום.
אבל....
כולם סופרים ככה ושנה היא מעגל.
אז אולי יש פה יותר מאשר סיבה מספיק טובה.
אולי זוהי אכן סיבה למסיבה.
אולי צריך לחפש אותן את הסיבות ולחגוג את החיים. שלא ייגמרו החיים לפני שהספקנו לחגוג אותם. שלא ייגמרו כשרק שרדנו את הדרך .
הנה, מתחילים עוד שנת חיים. אני נושמת לרווחה.
אני עדיין פה.
רעות הזמינה אותי (ואת חיים כמובן) לחגוג את תחילת השנה איתה ועם בעלה ועם עוד זוג חברים.
חיים ואני יוצאים לשטח.
הייתי קצת במתח.
זה לא רק חרוזים. זה אמיתי.
יצאנו למפגש אינטימי עם חברים שאת חלקם אני לא מכירה.
מה לובשים? מה מביאים? התהיה זרימה?איך הוא יהיה? איך אני? איך נהיה "אנחנו"?
חיים אסף אותי והביא איתו המון דברים טובים. שהוא הכין שהוא קנה שהוא חשב שיתאימו.
אני קניתי קערת קרמיקה מקסימה ובתוכה שמתי סלט שיש בו גזר,קולורבי,סלק, שעועית שחורה,פטריות, חסה, וגרעיני חמניה קלויים. עטפתי את זה בצלופן, התלבשתי יפה, מרחתי את עייפותי במייקאפ, מתחתי את חיוכי על הפנים ונזקקתי לגישה אל כוחות החיים שבי כדי לצאת.
למזלי , יש לי גישה. קצת כמו גישה לזכרונות חבויים במחשב. אם אני באמת רוצה, גם באמצע שנת הלילה אני אצא. ובטח ובטח כשאני עיפה.
אז יצאנו.
בשניה שנכנסנו קיבלו את פנינו בחמימות ושמו לנו כוסות משקה ביד.
לחיים מזגו תוך כדי השלום וויסקי בשם לגבולין, ואני, יחד עם השלומות כבר חלקתי איתו לגימה. איכשהו וויסקי נחשב משקה גברי .אני מבינה למה.
זה משקה חזק שמרגישים את נוכחותו ברגע שהוא מתקרב אל האף. נוכחות שאופיינית רק לו. ואז כשהוא בחלל הפה הוא מאשר בפירוש את התחושות עליהן לחש לי הניחוח. הלשון כמו נרדמת, מתרככת, כשהוא כבר זולג במורד הגרון ,מתאסף בבטן ומתחיל לחמם את החלל מבפנים החוצה.
אבל לא הציעו לי, אני אישה. לי הציעו יין ,רק שאני ברוב חופשיותי לא חיכיתי שימזגו לי כוסית משלי ושתיתי עם חיים שמכיר אותי כבר מספיק כדי להניד באופן בלתי נראה כמעט בראשו, מציע.
אני אוהבת וויסקי לפעמים. הוא סטרטר מצוין.
ברגע שנכנסנו הבנתי שיהיה ערב נפלא. החברה היתה מקסימה.
את רעות ומיקי אני מכירה דרך בית הספר של הבנות ואחרי שנפגשנו על רחבת הריקודים התקרבנו והתחברנו. רקדנו יחד בשנתיים האחרונות. הם היו לי חברים קרובים ודואגים ואכפתיים.
היא קרימינולוגית והוא מהנדס. חוץ מלצאת יחד לרקוד יש לנו עוד כמה דברים משותפים. אהבות קטנות. למוסיקה. לבגדים. לשיחות על הילדים. אנחנו נפגשות עם הילדות שגם הן חברות מאוד טובות ומהוות עוד קורה תומכת בחברות.
כמו כל חברות טובות ,אנחנו גם מקשקשות בטלפון. מתעדכנות,מפרגנות, מצחקקות.
כשרק התחלתי להתראות עם חיים ובאתי יחד איתו למועדון הריקודים, הם נתנו לנו את המרחב ולא התקרבו,עד שחיים ואני פתחנו את הבועה.
ככל שנפתחנו, הם התקרבו . גם אליו.
לוקח להם זמן אבל כשהם מתקרבים הם פותחים את הלב. אז כשנפגשנו אצלהם בבית כבר היה לכולנו בסיס ועבר קצר אך משותף כחבורה על הרחבה.
הזוג הנוסף באו ממושב במרכז הארץ. היא פסיכולוגית אירגונית, שלמדה יחד עם רעות לתואר ראשון בפסיכולוגיה. פרסיה קטנה ויפהפיה, היא הביאה איתה עלי גפן מושלמים בטעמם, שהכינה בעצמה ויחד עם עלי הגפן היא הביאה אישיות כובשת שבישלו לה החיים. בן הזוג שלה משקיע בסטארטאפים. קירח ושתקן עם חיוך קבוע מרצד באישוני עיניו, מתעניין בחיים, במוסיקה, באוכל טוב, בריקודים.ברגע ששתיתי את הלגימה הראשונה של הוויסקי המשובח, הצעתי לו טעימה ותוך רגע נפתחנו תוך שני רגעים כבר צירפנו אותם למסיבה הקרובה.
היה קליק בין כולנו כבר בהתחלה.
אהבה ממבט ראשון.
שיחות קלילות ועמוקות כאחת. גישושי הכרות משותפים.
בהגיע חצות ספרנו כולנו לאחור 10...9...8...7...6...5...4...3...2...1
והתנשקנו.
הם כזוגות ותיקים נשיקה קצרצרה ואז בקנאה חביבה צחקו בינם לבין עצמם שאנחנו עדיין טריים. ההרגשה היתה שכולנו כבר מכירים שנים רבות.
הערב הזה הוכרז כהצלחה מסחררת על ידי הצדדים כולם.
הערב הזה גם הוכרז כאחד שיהיה לו המשך. עם הילדים גם.
ובשיחת סיכום שנערכה עם חברתי ביום למחרת הגדרתי אותה כבעלת חושים חדים במיוחד. כי היא ידעה שזה יהיה טוב. היא ידעה שזה שילוב שיצליח. יש לה את זה.היא אירגנה חברה טובה, מוסיקה נהדרת. אוכל נפלא.
איזו דרך נהדרת להתחיל את השנה.
שתהיה שנה נהדרת לכולנו. שנה פוריה. שנה שמחה. שנת אהבה. שנת שלווה. שנת שלום ושגשוג.
שהכל יתחיל בתוכנו ויפעפע החוצה אל עולמינו כולו.
אמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה